היי,
לפעמים, אנחנו נתקלים בזמן מסוים שבו אנחנו מרגישים שהיצירתיות שלנו קצת תקועה. למרות שזה לא נראה כך לחלק מכם, לא תמיד עולה לי רעיון על מה לכתוב בניוזלטר שלי, ועדיין, איכשהו, פעם בשבוע וחצי בערך אתם מקבלים ממני משהו מעניין ואינפורמטיבי (וגם קצת פרסומת לסדנאות שלנו, אבל רק קצת).
הרבה מאוד אנשים שואלים אותי "איך אתה עושה את זה?" ורציתי לתת לכם את התשובה שאני נותן להם בדרך כלל, לא רק לאלה מכם שצריכים לכתוב משהו על בסיס קבוע, אלא גם לכל האנשים שצריכים לעלות עם רעיון יצירתי לעשות משהו, אם זה דרך שיווק חדשה למוצר שלכם, אם זה בהתמודדות מול לקוח קשה ואפילו אם אתם רוצים להרים עסק חדש שידהים את כל האחרים בתחום שלכם.
אז מה אני מבשל לכם היום?
בדרך כלל אני לא נוטה לספר בניוזלטר שלי על חיי הפרטיים אבל הנה לכם פיסת מידע מרתקת – אני נהנה לבשל. לא סתם מבשל חביתה כי אני רעב, אלא משתדל לבשל דברים מורכבים יותר שאני אוכל להתענג מהכנתם בדיוק כמו שאני אתענג מאכילתם. ולא, לא סיפרתי לכם את זה בכדי שתקנאו בבת זוגי.
כשאני מבשל, אני נכנס למצב מסוים שגובל במדיטציה שבו אני מרוכז לחלוטין במה שאני עושה. זה בדיוק אותה תחושה שבוודאי הרגשתם במצב מסוים שעשיתם בו משהו שאתם ממש נהנים לעשות וכבר עושים ממש טוב – אתם שוכחים את הזמן ונשאבים לחלוטין לעשייה, לא מרגישים קור או חום, רעב או עייפות אלא נכנסים למצב שבו אתם מרוכזים לחלוטין בהנאה שבעשייה.
ספורטאים קוראים למצב זה ה"אזור" (או באנגלית The zone) ומייקל ג'ורדן תיאר פעם את המצב הזה בצורה הבאה "קיבלתי את הכדור ומאותו הרגע אנחנו אחד, כל מה שמסביבי מתחיל להתעמעם והכדור כאילו כבר יודע את מקומו, הוא עולה עם היד לכיוון הכתף…", וזה מזכיר לי אישית את אותו נזיר זן, שלילה לפני כך היה בהרצאה של המאסטר שלו והמאסטר התרה בהם "כשאתם אוכלים רק תאכלו, כשאתם קוראים ספר, רק תקראו ספר וכשאתם נחים רק תנוחו", ופתאום הוא ראה את המאסטר שלו יושב, אוכל מרק וקורא ספר.
הוא ניגש אליו ושאל אותו "מאסטר, הרי אתמול בהרצאה אמרת לנו שאם אנחנו אוכלים, רק לאכול, ואם אנחנו קוראים ספר, רק לקרוא אותו והנה אתה יושב אוכל וקורא ספר…". חייך אליו המאסטר ואמר לו "כשאתה יושב אוכל וקורא ספר, רק תשב תאכל ותקרא ספר".
ומייקל בעודו מסתכל דרך הכדור על הסל, כאילו היה הארכה של ידו, והעולם שמסביבו עוצר מלכת רואה בעיני רוחו לשנייה את המסלול ההגיוני שבו הכדור יעבור בדיוק דרך הסל ואז כל מה שנשאר לו הוא לשחרר את הכדור ולראות אותו באמת נכנס לסל.
לשבור את התבנית
יש סוד מאחורי מה שסיפרתי לכם כרגע והוא לא נובע מכך שאני מאוד נהנה לבשל. הסוד הוא – למה אני אוהב לבשל כל כך. לשאלה הזו, שיש לה תשובה אחת מאוד הגיונית (אני מאוד אוהב לאכול אוכל שטעים לי) יש עוד תשובה אחת נוספת. ובכדי להבין אותה נצטרך להכיר כלי שנקרא שבירת תבנית.
שבירת תבנית הוא התופעה שמתרחשת כאשר אנחנו נמצאים במהלך התנהגות מסוימת ומשהו קוטע לנו את "חוט המחשבה".
למרות שזוהי דבר אשר קורה לנו בצורה תדירה יחסית, כשאנחנו מסתכלים עליו ככלי נוכל להשתמש בו בצורות שונות (אותן אנו מלמדים בסדנה המכשירה לעיסוק ב-NLP). כיצד הוא משתלב בין היצירתיות לאותו מצב תודעה שנוצר בזמן שאני מבשל אוכל?
בטוח קרה לך פעם שניסית להיזכר במשהו ולמרות שזה היה על קצה הלשון שלך, לא הצלחת להיזכר בו. מתי כן הצלחת להיזכר בו? בדרך כלל אחרי שעבר קצת זמן והתחלת לעשות משהו אחר.
כשעשית את אותו משהו אחר, למעשה שברת את תבנית החשיבה שלך ואפשרת לתת המודע שלך להירתם לתהליך שיעזור לך לבצע את הפעולה בצורה אפקטיבית, או במילים אחרות – כל מה שעשית היה לתת לתת המודע שלך פקודה לזכור את אותו הדבר ונתת לו לבצע את העבודה מבלי לעכב אותו על ידי מאמץ מודע.
כשאני רוצה לחשוב על מה לכתוב הפעם את הניוזלטר, אני מוצא את עצמי מאחורי סיר, עם קצת שמן זית חם, שום חתוך גס ובצל שכבר מזהיב לו ומעלים ניחוחות שמגרים את בלוטות הטעם וכשאני מסיים להכין את אותו המאכל, פתאום צצים לי מגוון שלם של רעיונות של דברים שגם יעניינו אותי לכתוב עליהם וגם יעזרו לכם להשתמש ב-NLP יותר בחיי היום יום.
עד כאן לבינתיים,
ליאור
